מחקרים רבים עוסקים בשאלה: האם הפרעות בעולמו הריגשי של הילד יכולות להפריע או לעכב הצלחה בלימודים? אם כן מה היא מידת ההפרעה, סוג ההפרעה ועד כמה היא באמת משפיעה על הישגיו של הילד?

על מנת שנוכל לענות על שאלה זו, נסתכל בראש ובראשונה על עצמנו, המבוגרים.
כאשר אנו חיים במהלך חיים תקין, עבודה מסודרת, זוגיות טובה ומפרה, בריאות- לנו ולכל בני משפחתנו הקרובים, מצב כלכלי תקין ועוד. מצבנו הנפשי הוא מרומם וטוב. אנו קמים בבוקר עם חיוך, מגיעים בכל בוקר לעבודה מלאי מוטיבציה, עם רצון להצליח, לעשות ולהתקדם. לא מעט מאתנו לוקחים קורסים נוספים בחייהם על מנת להשתפר וגם מהם אנו מוציאים את המרב.

אך מה קורה כאשר משהו משתבש? היה לנו וויכוח סוער עם בן הזוג, הילד חולה מאוד, המינוס בבנק הולך וגדל, בעבודה אנו לא מסתדרים מסיבה כזאת או אחרת, לא מרגישים מוערכים, ההורים לוחצים עד מאוד. ועוד סיבות כאלו ואחרות. מה קורה לנו אז? מה קורה כאשר רק אחד מאלו משתבש?

האם אנו מגיעים לעבודה, או לשיעור בקורס שלקחנו רעננים, קשובים, מלאי מוטיבציה להכיל ולהטמיע ידע חדש? לא!
אנו עסוקים במחשבות, כיצד נגמור את החודש, מה יהיה עם בן הזוג שלי, האם אני נמצא במקום הנכון, האם הילד יבריא, האם זאת סתם התקררות או משהו מעבר, האם אצליח לשפר את מערכת היחסים שלי עם המנהל בעבודה? מה עליי לשנות כדי שיהיה לי יותר טוב?

במילים אחרות: אנחנו לא ממוקדי מטרה. אנחנו מרחפים בעולם המחשבות והרגשות ואנחנו פשוט לא מפוקסים. באופן אוטומטי, גם כאשר אנו עושים מאמצים עילאיים להיות מרוכזים, יכולת הקיבולת שלנו משתנה ופוחתת.
עכשיו נחזור לילדנו היקרים, אז נכון, ילדים לא מבינים מה זה מינוס בבנק, או לא ממש דואגים כאשר אבא או אמא קצת חולים, ואין להם בוס בעבודה שהם צריכים להסתדר אתו. ה"צרות" שלנו הן לא ה"צרות" שלנו.

וזאת בדיוק הנקודה!

ה"צרות" שלהם הן לא ה"צרות" שלנו. וה"צרות" שלהם הרבה יותר חמורות ואיומות משלנו.

בשביל הילדים שלנו צרה איומה היא כאשר חבר בגן לא התייחס אליהם יפה, או לקח להם צעצוע. או חלילה וחס, השם ישמור, הצעצוע נשבר! שלא לדבר על הפלייסטיישן שיש לשמור בקודש הקודשים. צרה נוספת היכולה להיחשב כאיומה בעיניהם היא כאשר הם לא ה"מקובלים" בכיתה. או כאשר הם לא ה"ילדים המועדפים" בבית, שהמורה לא מתייחסת אליהם בחום ואהבה כמו שהם היו רוצים, או שאבא או אמא כעסו עליהם ולא נתנו להם לראות טלוויזיה, ואבוי, אם היה וויכוח ביניהם.

אלו דוגמאות למספר מצומצם מאוד של מחשבות ורגשות אשר ילדים חווים מגיל הילדות ועד להיותם אנשים בוגרים. המחשבות והרגשות הללו מלוות ומעצבות את הילד לקראת החיים הבוגרים אליהם הוא יגיע ויש בהם השפעה מכרעת על השפעתו כאדם בוגר.
דבר נוסף שיש להבין במכלול זה הוא: ילדים מרגישים!!!

כן כן, ילדים מרגישים היטב. הם מרגישים הכל. חלקם מודעים לרגשות הללו וחלקם פחות. אך הם כולם חשים את הצד השני. את הצד שמולו הם מתנהלים. הכל תלוי באינטליגנציה הרגשית שלהם ועד כמה היא מפותחת. דבר המשתנה מילד לילד.

הם מרגישים מתי המורה/הגננת מעריכה אותם פחות מילד אחר ומתי היא מאמינה בהם במלוא העוצמה. מתי יש מתח בין ההורים בבית ומתי יש הרמוניה ואהבה, מתי החבר הכי טוב שלי בכיתה מתרחק ממני, מתי אני אצליח ומתי לא. ילדים מרגישים הכל.

אגלה לכם סוד: ילדים אפילו מרגישים ויודעים ממה אנחנו, ההורים שלהם, חוששים ופוחדים. אנו לא צריכים לחלוק איתם את המידע הזה כדי שהם ידעו. הם פשוט יודעים.
אז כפי שראינו עד כה, ילדים חווים עומס רגשות מטורף ברמה היום יומית. וה"צרות" שלנו הן לא ה"צרות" שלהם. ולכן גם התגובות של ילדנו לבעיות היום יומיות שלהם לא זהות לתגובות שלנו ההורים, הבוגרים. ילדנו לוקחים הכל בפרופורציה אחרת ולכן גם התגובות שלהם הן לא תמיד פרופורציונאליות למתרחש סביבם. כגון: בכי, כעס, מרד, הסתגרות ועוד.
עולם הרגש של הילדים הוא עולם חשוב במיוחד עבורם. הם חייבים להרגיש בעולם זה בטוחים, מוערכים, נתמכים ונאהבים. ולא פחות חשוב, הם חייבים להרגיש כי מאמינים בהם וכי הם מסוגלים לעשות ולהצליח בכל. כשאחד מאלו מתערער עבורם הם יוצאים מ"שיווי משקל" וכל עולמם מתרכז באותו הרגע אך ורק ברגש אותו הם חווים.

הורים יקרים הקשיבו היטב: ככל שילדכם יחווה יותר ויותר חוויות רגשיות שליליות בהיותו קטן, כך החוויות הרגשיות הללו ישפיעו עליו בעוצמה יתרה במהלך התפתחותו כנער וכבוגר.
מה שלנו נראה כזניח: אי מקובלות חברתית, וויכוח קל, צעצוע שנשבר ונקנה חדש וכדומה. נתפס אצל הילד כעולם ומלואו.

אסביר: אם ילד חווה בהיותו קטן שוב ושוב את התחושה שהגננת בגן לא אוהבת אותו ולא מתייחסת אליו, תחושה זו תקבל ממדים הרבה יותר משמעותיים בבית הספר היסודי, לאחר מכן בחטיבה, בתיכון, במקום העבודה, במערכות היחסים שלו עם הסביבה ועוד.

לעומת זאת אם ילד חש מאז ומתמיד כי הוא מוערך מאוד על ידי הוריו וכי הוא מסוגל להצליח בכל שיבחר. כך הוא יתמודד מול הגננת בגן, מול המורה בבית הספר, מול החברים, מול הבוס ובכל מערכת יחסים בה יתקל בחייו.

מכל שנאמר כאן ניתן להסיק כי לכל ילד יש סוג של רגש- אחד או יותר. אותו הוא חווה במהלך ילדותו ואל תוך חייו המתבגרים והבוגרים, ואשר יכול להוות כמרכז חייו ולערער אותו באופן משמעותי בכל רגע נתון. במידה וילד זה חווה את אותו הרגש ברמה היום יומית, בגן, בבית הספר או בכל מקום אחר, הוא עלול לחשוב, לנתח ולהתעסק כל היום ובכל יום באותו הרגש אותו הוא חש. וכתוצאה מכך הוא איננו פנוי ללמידה ואינו מרוכז בכיתה. ילד כזה צריך להשקיע משאבים רבים מתוכו על מנת להתרכז בשיעור ועל מנת להגיע להישגים. שכן "ראשו לא נמצא במקום".

מכאן שיש קשר ישיר בין עולמו הרגשי של ילד לבין הצלחותיו בחיים בכל התחומים ובעיקר בלמידה. ועל מנת שילדנו יצליחו בלימודים אנו חייבים לבנות להם תשתית רגשית בריאה, נכונה ויציבה, הכוללת: ביטחון, הערכה, תמיכה ואהבה תוך ידיעה ברורה כי אנו מאמינים בהם וכי הם מסוגלים לעשות ולהצליח בכל.
היו הורים טובים, הכל מתחיל בבית!!!

לשיחת ייעוץ חינם- צפיות גבוהות, הובלת ילדים למצויינות אישית 052-5246611